למרות שבדרך כלל איני נוהג לעשות זאת, חשוב לי לכתוב לכם נקודה משמעותית מהפודקאסט שהוצאתי לפני שבוע על וניל או שוקולד – בשביל כל מי שלא שמעו אותו. הסקר הראה ש 2/3 מהאנשים (כמוני בעבר, אגב) ענו שהם היו אוכלים קודם כל את הטעם שהם פחות אוהבים, ורק אחר כך את הטעם שהם יותר אוהבים.

איזו בעיה יכולה לנבוע מזה?

נניח שאני אוהב יותר וניל ופחות שוקולד. סביר שאם אתחיל עם גלידת השוקולד, לא אהנה ממנה כמעט בכלל, כי הרי הראש והפה שלי בכלל מצפים ומחכים לוניל – זה הטעם שבאמת מתחשק לי!

לכן, כל האכילה של טעם השוקולד תהיה בשבילי סתמית במקרה הטוב – סתם הכנסתי לתוכי את המאכל הלא-כל-כך בריא הזה.

במקרה הפחות טוב, זו תהיה סוג של “עבודה” – “חייבים” לאכול את זה כדי להגיע ל”קינוח” – הוניל שהבפנים שלי מצפה לו. ואחרי ה”עבודה” הזו, שבה שוב שלטתי בעצמי בחוזקה ועשיתי משהו שלא הרגיש לי טבעי, אני צריך לפצות את עצמי על המאמץ – בטוח שאוכל את כל טעם הוניל!

אבל אם נבין טוב יותר את מנגנון האכילה הרגשית הפנימי הזה, אפשר לעשות משהו טוב בהרבה.
אך לפני שאסביר אותו, אני רוצה לשים את כל הנושא הזה בפרופורציה:

כדי להיות בריאים, במשקל תקין ולהיראות טוב, עלינו לאכול נכון ובריא בדרך כלל – 90%, מהמקרים.

אני ממליץ פה על איך כדאי לדעתי לאכול את הגלידה, כי זה גם חלק מהחיים שלנו.
לכן, כדאי לדעת איך לעשות את זה נכון, ואם לא עושים את זה נכון, אוכלים יותר מדי, מרגישים רע בעקבות זה,  וסובלים מפגיעה בגוף, במראה ובדימוי העצמי.

כשכן עושים את זה נכון, קל יחסית לאכול במידה, וכך לא עוברים את ה-10%, נהנים יותר, לא מרגישים אשמה וזה לא פוגע בנו גופנית.

הנה מה שאני מציע:

  1.       קחו את הגלידה.
  2.       הירגעו קצת ומקדו בה את תשומת הלב.
  3.       טעמו את הטעם שאתם הכי אוהבים ותהנו.
  4.       כעת תטעמו את הטעם הפחות אהוב.
  5.       אם הוא בכלל לא טעים לכם – אל תאכלו ממנו בכלל.
    חזרו לטעם האהוב ובסופו זירקו את הטעם הפחות אהוב לפח או תנו אותו.
  6.       אם הטעם הפחות אהוב גם טעים,
    הניחו לו לעת עתה, וחיזרו לטעם האהוב יותר.
  7.       אימרו לעצמכם – הכוונה שלי היא גם ליהנות וגם לאכול במידה.
  8.       איכלו מהטעם האהוב ותיהנו ממנו.
  9.       לאחר כמה טעימות, ההנאה תפחת באופן טבעי (לכל דבר מתרגלים).
  10.    זה הזמן לעבור לטעם השני וליהנות ממנו.
  11.    כשההנאה פוחתת (שוב באופן טבעי) חיזרו לטעם הראשון.
  12.    אם עולה בכם ההרגשה שאולי כבר די – כנראה שזה נכון.
  13.    תנו עוד ליקוק קטן, והניחו לגלידה לפרוש לגימלאות.
  14.    אם זה לא קרה ואכלתם הכל – גם בסדר (כנראה שמאוד נהניתם).

מה שחשוב בתהליך הזה, הוא שמכיוון שהוא מאפשר לנו להיות טבעיים, ולא “לעבוד” באכילת הטעם שלא באמת מתחשק לנו, הוא מחבר אותנו להרגשה הטבעית שלנו ושל הגוף שלנו, ולידיעה הפנימית מתי די.

התגובה הפנימית לכך שהיינו “טובים לעצמנו” מההתחלה, ולא הכרחנו את עצמנו “לעבוד”, היא רגיעה ואמון בעצמנו, וגם הם מסייעים לזהות מתי די.

אולי ייקח כמה פעמים עד שזה אכן ייקרה, אבל מניסיון שלי עם הרבה אנשים, לרובם זה אכן קורה.

בהחלט כדאי לנסות זאת בבית!
אם עולים קשיים, כיתבו לי ואענה על כך, ואני בהחלט ממליץ להקשיב לפודקאסט השלם, בו אני מסביר עוד:

#019: וניל או שוקלד בקסטה, ואיך (והאם) לאכול אותם [פודקאסט]

 

שיהיה המשך שבוע מצוין.

לבריאותכם ולהנאתכם,
רואי

 

 

 

השארת תגובה