למה אכלתי את הקינוח הזה…

סיפור מהחיים על אכילה רגשית

"למה אכלתי את הקינוח הזה!?!", כעס י' על עצמו, כשנפגשנו השבוע. "הלכתי למסעדה עם חבר", הוא סיפר, "לא שתיתי שתייה מתוקה, לא אכלתי צ'יפס, אפילו לא נגעתי בפיתות. לא הזמנתי עוגת שמנת כי אני לא מערבב בשר וחלב. אפילו לא הזמנתי קינוח, כי ידעתי שאני לא רוצה לאכול – ממש לא הייתי צריך. 

אז למה, לכל הרוחות, כשבעל המסעדה הביא לנו את הבקלאוות, אכלתי אחת, ועוד אחת, ועוד אחת?" 

"בוא נבין את זה ביחד", אמרתי, "ונראה מה לעשות עם זה".

אכילה רגשית - באקלווה

למה אכלתי את הקינוח הזה

אז בואו נראה מה קרה פה:

יש לנו את י', שרוצה לשמור על הבריאות שלו טוב יותר, וגם להוריד כ-20 קילו.
הוא מתאמץ לאכול כפי שהוא יודע שנכון לו, ובמשך ארוחה שלמה במסעדה הוא הצליח – עד הקינוח.

אז איך הקינוח הצליח "לחמוק מתחת לרדאר של י', שבא כל כך מוכן וחדור מוטיבציה לאכול נכון?

התשובה היא שהיה חסר לו "כלל פנימי", והוא לא היה מודע לכך, ואף היה לו כלל פנימי אחר, והוא שגרם לו לאכול את הבאקלוות, שמבחינתו הרסו לו את הארוחה, וגרמו לו להיות מאוכזב מעצמו.

מהו "כלל פנימי"

"כלל פנימי" הוא המחשבה שעומדת בבסיסם של הרגלים והתנהגויות שונות שחוזרות על עצמן. למשל, אם לאחר ארוחה אני תמיד אוכל קינוח, זאת אומרת שיש לי הרגל לאכול קינוח אחרי ארוחה, והכלל הפנימי שיש בתת מודע שלי יכול להיות מנוסח כמחשבה ברורה: "אחרי ארוחה אני תמיד אוכל קינוח". 

אם נדמה את עצמנו למחשבים, אפשר להגיד שהכלל הפנימי הוא "הקוד" או התוכנה, וההרגל הוא היישום של התוכנה הזו – כך התוכנה מוגשמת הלכה למעשה.

דוגמאות נוספות לכללים פנימיים כאלה:

  • אם אני עצובה אז אני אוכלת שוקולד כדי להרגיש טוב
  • כשאני מגיע לחתונה אז אני אוכל הרבה, כי שמתי צ'ק
  • אם אני מתחילה לאכול עוגה, אני תמיד אוכלת עוד פרוסה

חשוב לציין, שלמרות שהכללים/"תוכנות" האלה מפעילים אותנו, אנחנו לרוב לא מודעים להם. זה לא שאנחנו חושבים ככה ואומרים את זה לעצמנו, ולכן מתנהגים כך, אלא אנחנו פשוט מתנהגים כך.

אבל זיהוי הכלל הפנימי, מאפשר לשנות אותו וכך את ההתנהגות שבה איננו רוצים.

אילו כללים עזרו ל-י'

אז עכשיו, נחזור רגע לדבריו של י', ונתחיל בלראות איזה כללים פנימיים דווקא עזרו ל-י':

  • אני לא שותה שתייה מתוקה
  • אני לא אוכל פיתות
  • אני לא אוכל צ'יפס
  • אני לא מערבב בשר וחלב
  • אני לא אוכל קינוח

אז למה באמת י' אכל את הבאקלוות?

הכלל הפנימי שגרם ל-י' לאכול את הבאקלוות

למרות שכאמור היה ל-י' כלל לפיו "אני לא אוכל קינוח", מסתבר שהיה בתוכו גם כלל נוסף, שעקף את הכלל הראשון, ו"בדלת האחורית" גרם ל-י' לאכול את הבאקלוות.

זהו כלל של "יוצא מהכלל" והנה הוא:

  • כשמציעים לי קינוח בחינם – אני אוכל

מכירים את זה?
מה – הרי נותנים לנו בחינם – לא נאכל?
בהחלט אפשר להבין את י'.

ולכן, הצעתי ל-י', "בוא נעשה כלל חדש":

  • גם אם מציעים לי קינוח בחינם, אם אני לא מאוד רוצה – אני לא אוכל

הצעתי ל-י' שיחזור שוב לאותה מסעדה, ולפני שהוא מגיע יכתוב לעצמו את המשפט הזה, ויקרא אותו כמה פעמים. 

הוא הבטיח לעדכן אותי מה יקרה.

אילו כללים פנימיים מנהלים אותך?

מוזמנים לכתוב בתגובות למטה.

מחוייב להצלחה שלך,
רואי

רואי הניג

פוסטים רלבנטיים לנושא זה

 


 

התחברתם למה שכתוב בפוסט? 

שתפו אותו עם קרובים וחברים באמצעות כפתורי השיתוף בצד,
תודה 🙂

תגובה אחת
  1. Roy Henig הגב

    אגב, כבר קיבלתי מ-י' הודעת וואטסאפ, שהוא אכל במסעדה והפעם הציעו לו מאכל אחר בחינם כפירגון, ובכל זאת הוא לא אכל… כל הכבוד – י', אם אתה קורא את זה 🙂

השארת תגובה