נשאלתי בדף האוהדים בפייסבוק כך: “איך לא להרגיש אשמה מאיך שאני אוכלת בארוחת החג?”
שמחתי על שאלה זו כי היא משמעותית.
פסח נחשב לחג החופש והחירות, ואני רואה בהשגת חופש מאשמה דבר חשוב וראוי.
מניסיוני בליווי אישי של אנשים רבים, לא רק שאשמה מהאכילה גורמת להרגשה רעה,
היא גם פוגעת באפשרות לאכול נכון יותר בהמשך.
מדוע?
כשאנו מאשימים את עצמנו, אנו מתייחסים אל עצמנו באופן פוגע ומקטין:
“אני לא מצליח”, “אני לא-מוצלח”, “אני לא-בוגר”, “אני חסר שליטה עצמית”, “אני רע”, “אני ילדותי”, וכדומה.
הבעיה הגדולה עם האשמות אלו (מעבר להרגשה הרעה בעקבותיהן),
היא שאם אנו מאמינים להן ומקבלים את אמיתותן, הן הופכות להיות נכונות – לפחות לאותו רגע.
כלומר, לא רק שלא הצלחתי לאכול נכון (או לעשות כל דבר אחר בהצלחה),
משמעות הדבר היא שאין לי סיכוי להצליח בעתיד,
כי הרי אני לא מוצלח, לא בוגר, חסר שליטה עצמית, רע, ילדותי וכדומה.
אז איך אני יכול להצליח? הרי אני כזה!
ואז ההתנהגות הלא-מוצלחת ממשיכה.
זהו התהליך ההרסני שאליו מובילה אשמה.
אז איך משתחררים מאשמה?
ראשית, מבינים את התהליך שתואר למעלה, ואת ההשפעה והתוצאות השליליות שלו.
אך לא די בהבנתו התיאורטית – צריך לראות איך זה קורה ומתממש בחיים שלנו.
ככל שעושים זאת יותר פעמים, כך מופנמת ההבנה שנכון להפסיק להרגיש אשמה,
והפנמה זו מובילה להבנה שמשחררת מהרגשת אשמה באופן טבעי.
שנית, חשוב להבין מניין הנטייה להרגיש אשמה:
מטרת הרגשת האשמה היא לעורר מוטיבציה להשתפר ולהתקדם:
“אם לא ארגיש רע או לא בסדר – מדוע שאנהג אחרת?”
אך כפי שהוסבר למעלה, להרגיש רע ולא-בסדר, לא באמת מוביל לשיפור, אלא להיפך.
וכן – גם אם לא מרגישים רע ולא-בסדר, אפשר להשתפר ולנהוג טוב, יעיל, נכון ומדויק יותר.
ומה תהיה המוטיבציה לכך?
פשוט – כדי שהתוצאות יהיו טובות יותר!
איך ללמוד לנהוג אחרת וטוב יותר?
למעשה, דווקא כשאנו לא מאשימים ולא מקטינים את עצמנו,
אנו פנויים לעסוק בשאלות החשובות ללמידה:
מה עשיתי שהוביל לתוצאות שאיני רוצה בהן?
מה הוביל לכך?
מה ברצוני שיקרה בפעם הבאה?
מה עלי לעשות לשם כך?
על ידי מענה לשאלות אלו, ניתן להתקדם ולנהוג נכון יותר, וללא רגשות אשמה.
שאלה:
כמה אשמה נוכחת בחיים שלכם, ואיך לדעתכם אתם יכולים להרגיש אותה פחות?