להתגבר על הדווקא שמחבל ומונע להצליח
האתגר א’
הנה אתגר שאנחנו חייבים להתמודד איתו –
אם יש קושי לאכול נכון, ובמיוחד אם יש כמה קילו (או הרבה יותר)
מיותרים להוריד, ועשית כבר כמה דיאטות בחיים, ייתכן מאוד שאת/ה בפוסט-טראומה.
מדיאטה.
כל כך הרבה אנשים כבר אמרו לי את זה.
ולא פלא.
למה נכנסים לפוסט-טראומה מדיאטה
כשאומרים לנו לאכול אוכל שלא מספק אותנו,
ולא מהנה בשבילנו, ולא טעים לנו, זה לא נעים.
ויכול להתעורר בפנים “אנטי”.
כשיש לנו תשוקה וחשק לאכול משהו, אבל מישהו, או איזו תוכנית או תפריט,
או אפילו סתם מספר – כמות של קלוריות,
אומרים לנו לא לעשות את זה, זה לא נעים.
ויכול להתעורר בפנים “אנטי”.
כשאנחנו – אנשים חופשיים ועצמאיים,
אמורים להימנע מלפעול על פי הרצון החופשי שלנו,
ולא-לתת לעצמנו ליהנות ממאכל מענג,
זה לא נעים.
ויכול להתעורר בפנים “אנטי”.
והכי גרוע, זה שכשלא מצליחים לעמוד בכללים ובמה ש”אמור להיות”,
ובמה שאנחנו צריכים לעשות.
זה שמאשימים אותנו שאנחנו לא בסדר, ושאין לנו כוח רצון.
ובעיקר כשגם אנחנו חושבים כך.
ואז בוודאי שיתעורר בתוכנו ה”אנטי” –
גם הדיאטה הזו ומי שהמציא אותה “כופים” עלינו משהו לא טבעי ולא נעים,
גם כי לא מצליחים לעשות את זה, וגם כי כך נשארים עם הבעיות שבגללן בכלל
התחלנו עם כל העניין.
ה”דווקא”
ואז מתעורר “הדווקא” – אחת הבעיות הקשות ביותר שצריך לפתור
כדי לאכול נכון, וכך לשפר את הבריאות, להוריד משקל עודף, ולהיראות ולהרגיש טוב.
כי אז, גם אם כבר פשוט מנסים לאכול נכון,
כי הרי זה בשביל הבריאות שלנו, וכדי שנשמח מאיך שאנחנו נראים,
וכדי שנרגיש טוב עם עצמנו – ה”דווקא” מחבל בזה.
ל”דווקא” לא אכפת שהסיבות שלנו לאכול נכון
הן טובות וחשובות – לפעמים אפילו מצילות חיים.
ל”דווקא” יש אג’נדה משלו, והיא להתמרד כנגד הרגשת המחסור
והצמצום הכפוי שהרגשנו בעבר.
ה”דווקא” הוא בעצם לטובתנו, הוא בא להגנתנו.
רק שהוא נלחם במלחמה שקרתה מזמן…
ועכשיו ה”דווקא” שלנו פוגע בנו –
לא מאפשר להתקדם, לא מאפשר לשנות את החיים לטובה.
זו בדיוק פוסט-טראומה.
ה”אתגר” ב’
והנה האתגר בשבילנו:
להגיד בנימוס ל”דווקא” – “זה בסדר, כבר לא צריך להתנהג כך.
מעתה נפעל על פי מה שבאמת טוב לנו, נתנהג באופן שטוב לנו – בשבילנו”.
לפייס את ה”דווקא”, להודות לו על שיצא להגנתנו,
אך גם לשחררו מתפקידו – שייצא לפנסיה.
שייתן לנו לאכול נכון, בריא ובאופן שמאפשר לנו להיראות טוב ולהרגיש טוב.
מעכשיו נעשה את זה באופן שגם מרגיש טוב,
גם אם זה לא קל, וגם אם זה אומר להגיד לעצמנו “לא” לפעמים.
זה חלק מהעניין, וזה בסדר.
אם רק נשתחרר מה”דווקא”.
זה לא קל, אך זה האתגר העומד לפנינו,
ואפשרי להצליח בו.
♦ ♦ ♦
שאלה: האם אתם מכירים בתוככם את האנטי ואת הדווקא?
האם הצלחתם להשתחרר מהם?
