מגזין להיות במיטבי

לחיות את חיי הכי טוב שביכולתי – עכשיו ובעתיד

   { גיליון  4 }

ציטוט קצר להתחלה:

“אין מקום לחלומות קטנים”


     (שמעון פרס)

כמה מילים ממני:

השבוע השמיים התקדרו וירד גשם. 

בעיני, יש יופי בקיץ ויש יופי בחורף, יש בסתיו ויש באביב.

אם שואלים אותי איזו עונה אני הכי אוהב, אין לי תשובה כי אני אוהב את כולן, ואוהב גם את השינוי בינהן.

פעם סבלתי מהחום בקיץ וגיליתי איך לא להרגיש כך (תזונה מתאימה יותר, נשימה נכונה, לא לקרר יותר מדי עם מזגנים, סובלנות לחום המורגש וניקוי רגישות לחום בשיטת אייפק). 

פעם סבלתי בחורף מקור בקצות הרגליים ומהידיים, וגם מזה גיליתי איך להיפטר (תזונה מתאימה יותר, שיפור סירקולציה, לא לחמם יותר מדי עם תנורים, לסיים את המקלחת עם מים פושרים עד קרירים, פעילות גופנית וטאי צ’י). 

אחד האתגרים שלנו הוא להתאים את עצמנו בצורה הטובה ביותר לסביבה שלנו, וללמד את עצמנו לא לסבול אם משהו בסביבה לא הכי נוח, או לא הכי נעים לנו. מצד אחד זה עושה אותנו לחסונים יותר (ומחזק את מערכת החיסון), ומצד שני זה גורם לחיים שלנו להיות קלים ונעימים יותר.

יין יאנג

בגיליון הפעם

מאחל לך קריאה מהנה ומועילה,
רואי

לבריאות שלך

עכשיו הזמן להתחיל - לסיים מקלחת במים קרירים, כדי לא לסבול מקור בחורף

האם יתכן שהמקלחת החמה שעשית, היא הסיבה שקר לך?

איזה כיף להיכנס בחורף למקלחת חמה, נכון?

גם לי!

רק שחשוב לדעת שאם כל המקלחת תהיה במים חמים (או כמו שאשתי עושה – מים רותחים…), זה יכול לגרום לכך שתהיה לך הרגשת קור במשך כל היום – בגלל המקלחת החמה!

איך זה קורה?

הבנת העומק של הנטורופתיה, אומרת שהגוף שלנו עובד כל הזמן על מנת לקיים אותנו בבריאות ובאיזון – אל מול האתגרים הפנימיים והחיצונים שבהם אנחנו חיים. על פי הנטורופתיה, חשוב שנבין איך גופנו עובד, ונסייע לו לעשות את זה בצורה הטובה ביותר באופן מודע.

לענייננו – כשקר בחוץ, תפקידו של הגוף הינו ליצור יותר חום באמצעות תהליכים ביולוגיים ופיזיולוגיים שונים. תחושת הקור החיצוני גורמת לו לכך. 

שאלה: אבל מה הגוף קולט כשאנחנו מתקלחים במים חמים זמן רב?
תשובה: שחם מאוד בחוץ. 

שאלה: ומה הוא יעשה בתגובה לכך?
תשובה: יפחית את ייצור החום הפנימי שלו, לכן אחרי המקלחת נרגיש שקר לנו.

שאלה: אבל רגע, למה שהקור אחרי המקלחת לא יגרום לייצור חום?
תשובה: כי המים מוליכים חום פי 25,000 מאוויר. לכן ההשפעה שלהם מתמשכת הרבה יותר.


שאלה: אז איך לגרום לכך שהגוף יפעל להתחמם אחרי מקלחת?
תשובה: לסיים את המקלחת עם מים פושרים/קרירים/קרים. 

אם אתם סובלים מקור בחורף - זה בשבילכם!

אם אתם סובלים מקור בחורף, השיטה שנסביר בהמשך ממש תעזור לכם שזה לא יקרה, ויש לה עוד המון יתרונות בריאותיים. 

אבל כבר בהתחלה, כדי להרגיע, אתחיל בתכלס, וב-3 דברים שיעשו את זה קל יחסית עבורכם:

1. לא חייבים לעשות את זה עם מים קרים או קפואים – אפילו מים פושרים מביאים להשפעה מיטיבה.

2. גם 30 שניות של סיום עם מים פושרים זה יעיל.

3. אפשר תמיד להתחיל במים חמים (גם להם יש יתרונות בריאותיים), לחמם את הגוף, ורק לסיים במים הקרירים-פושרים.

בסדר? חשוב ביותר שזו לא תהיה חוויה שלילית של סבל עבורכם, ואם עושים את זה נכון, ההרגשה היא שזה נעים ומרענן.

למה כדאי לסיים מקלחת עם מים קרירים

למקלחות של מים קרים יש השפעות מועילות רבות:

1) שיפור מערכת החיסון, 2) שיפור זרימת דם בגוף, 3) שיפור ערנות וצלילות מחשבה, 4) שיפור מצב רוח, 5) הפחתת כאבי שרירים, 6) שיקום מהיר של שרירים אחרי פעילות גופנית, 7) הגברת רמת אנרגיה במהלך היום, 8) שיפור מצב העור והשיער, 9) שיפור העמידות לקור, 10) השראת תיקון נזקים טרום-סרטניים בגוף, ועוד… 

מחקר על השפעת מקלחות קרות על מחלות חורף

במחקר משנת 2016, 3018 נשים וגברים בין הגילאים 18-65, חולקו ל-4 קבוצות: מקלחות קרות של 30 שניות, 60 שניות, 90 שניות, וקבוצת ביקורת שהתקלחה כרגיל. המשתתפים התקלחו כך במשך 90 ימים.

נמצא שבקרב המשתתפים שהתקלחו במקלחות קרות, היתה ירידה של 29% בהיעדרות מעבודה בגלל מחלות חורף שונות, לרבות שפעת.

לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות עקב משך המקלחת.

איך לעשות את זה נכון

1. התחילו את המקלחת במים שנעים לכם – אפשר גם חמים.

2. לקראת סיום המקלחת, הורידו את הטמפרטורה לקרה יותר – בלי להגזים בכך. חשוב לא להרגיש מצוקה או סבל. עשו זאת למשך 10-30 שניות.

3. סיימו את המקלחת, תתנגבו היטב ותתלבשו.


* אפשרות נוספת – לעשות עוד כמה סבבים כאלה, שמתחילים במים חמים, וממשיכים לקרים. בסוף תמיד לסיים עם מים פושרים-קרירים. 

* שימו לב:
אם אתם סובלים מבעיות לב, לחץ דם נמוך או גבוה, חולשה או כל מחלה כרונית אחרת – השתמשו בסוף המקלחת רק במים פושרים, בטמפרטורה שאינה גורמת לכם שום מצוקה או לעלייה או ירידה בדופק.

אם אתם חולים במחלה אקוטית – אל תשתמשו במים קרים.

על אכילה רגשית והרזיה בלי להרגיש בדיאטה

השוקולד הבריא בנסיעה לאילת

האם יכול להיות שאכילת שוקולד (חלב) תהיה בריאה?!?

יש מי שיגידו ששוקולד בכלל לא בריא.

יש מי שיגידו ששוקולד מריר הוא בריא, ושוקולד חלב הוא לא-בריא.

ואני אומר, כפי שהסברתי בספרי “בעקבות התשוקה לאוכל”, ששתי האמירות האלה שגויות בבסיס שלהן.

תכף אסביר מדוע, אך לפני כן אני רוצה להסביר למה כל כך חשוב בעיני להבין את זה – כיוון שמי שנמנע בכוח ומתוך הדחקה משוקולד, יחווה את התואה ההפוכה שתפגע גם בבריאות שלו וגם בגיזרה שלו. 

לרוב, או שהוא יאכל הרבה מדי מהשוקולד, או שיאכל הרבה מדי ממאכלים אחרים.

אז לפני ההסבר – למה העניין עלה לי שוב למודעות:

בנסיעה הארוכה לאילת

השבוע נסעתי לאילת לחופשה עם המשפחה המתוקה שלי, ונהגתי כל הדרך. 4 שעות של נהיגה, כמעט רצופה, זה לא משהו קל, ואכילה לרוב עוזרת לי בכך. 

בנהיגות כאלה, אני תמיד חושב שוב על אחד העקרונות של איזון אכילה רגשית, והוא שאין דבר כזה “מאכל-לא-בריא”, אלא יש אכילה לא-בריאה.

מה זה אומר?

לקחתי לנהיגה 3 מאכלים שונים: 
1) פיתה עם חביתה וירקות
2) תפוח
3) שוקולד

האתגר בעיני, במקרה כזה, הוא לאכול כל דבר ברגע הנכון לו (ולפעמים בכלל לא…):

אם אני רעב – לאכול את הפיתה והחביתה. אם מתאימה לי ההתרעננות של תפוח – לאכול תפוח. ובמקרים שאני מרגיש שנכון לי שוקולד – לאכול מהשוקולד. הרבה קשב לעצמי ולמה שנכון לי. 

שימו לב – לאו דווקא מה ש”בא-לי”, אלא למה שנכון לי. אני מתוודא שהתחשק לי לאכול את השוקולד די בהתחלה. בסוף אכלתי חצי ממנו כ-40 דקות לפני סיום הנסיעה, ואכילתו אכן עזרה לי לסיים את הנהיגה בצורה טובה.

זה מה שנקרא “איזון אכילה רגשית” – לאזן את האכילה, לאכול בצורה מאוזנת, להיעזר באכילה כדי לאזן את עצמי. הרבה יותר בריא ובטוח מאשר “לנקר” תוך כדי נהיגה, ולהסתכן בתאונה.

אני מודה – הדבר הכי בריא ומאוזן אולי היה כמו בפרסומת הישנה, לעצור בצד הדרך, לשטוף את הפנים במים ולהתרענן (מי שזוכר/ת, לדעתי גם שם אכלו ביצה קשה…). אבל ביננו – לא תמיד זה מתאים. במקרה הזה, אכילת חצי השוקולד שמרה על הבטיחות של משפחתי ושלי.

ולכן – בעיני היא בריאה, ונכון היא לעשותה. 

למה כתבתי לכם על זה

מתוך הניסיון שלי של עבודה צמודה עם אלפי אנשים – מה שהרבה פעמים פוגע באכילה הנכונה, בבריאות ובגיזרה, היא דווקא נוקשות המחשבה שמסווגת מאכלים אהובים ככ”לא-בריאים”, וההנחיות הנוקשות שאוסרות לאכול אותם, מה שמביא הרבה פעמים לחוסר איזון והתנהגות לא-בריאה הרבה יותר מאשר סיפק מאוזן של המאכל שאליו היתה התשוקה הראשונית. 

זו אחת הסיבות המרכזיות שבגללן כתבתי את ספרי בעקבות התשוקה לאוכל, ואם הגעת לקרוא עד כאן, אני מאוד מעריך את פתיחות המחשבה שלך, והכנתי לך קטע קריאה מתוך הספר, שמסביר לעומק בדיוק את זה.

להמשך קריאה, יש ללחוץ על הכפתור

על מחשבות, רגשות ותודעה גבוהה

איך להיות באי-נוחות, בלי להתנגד

זו האמת – החיים שלנו לא תמיד קלים, לא תמיד נוחים.
אז מה לעשות עם זה?

הנה שוב תפילת השלווה:

          —–

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.
                   —–

 

אבל איך לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם?

צפו בוידאו, שאותו צילמתי לפני זמן מה, במענה על שאלה של משתתפת בקורס “איך לאכול במידה ולהנות יותר“.

 

צפייה מועילה ומהנה 🙂

כדאי להירשם לערוץ היוטיוב בלחיצה על הכפתור האדום למטה, ולראות עוד וידאו כשהם יוצאים.

אפקטיביות ופרודוקטיביות בעבודה ובכלל

שאלה פשוטה וחשובה של ניהול זמן טוב

האם מה שאני עושה עכשיו, הוא השימוש הכי טוב בזמן שלי?

כן, זו השאלה.

את השאלה הזו למדתי מבריאן טרייסי, המורה האמריקאי האגדי, וזו השאלה לשאול את עצמנו כמה פעמים המהלך היום: “האם מה שאני עושה עכשיו, הוא השימוש הכי טוב בזמן שלי?

שאלה פשוטה, רעיון פשוט, אבל זה כל כך חשוב!

כי הרי כל כך הרבה פעמים, אנחנו לא עושים את זה אלא משהו אחר… לפחות  אני. כן, אני מודה באשמה, או יותר טוב – לוקח אחריות (כי אני מתנגד לשימוש ולחוויה של אשמה) על זה שזה קורה לי.

ואולי במקום לנתח את הסיבות לכך שאנחנו לא עושים את הדבר הכי נכון וחשוב ודחוף בשבילנו לעשות, פשוט נגיד שזה אנושי. אנושי לא לעשות את מה שהכי חשוב, ונכון ודחוף לעשות.

ומה שצריך זה להיות מודעים לזה, ולשנות את זה, ובשביל זה יש לנו את השאלה הזו. והיא נכונה לא רק לעבודה – גם לבית, למשפחה, לזוגיות. שאלה שמכוונת אותנו לכוון את עצמנו בדרך הטובה ביותר להתנהלות הטובה ביותר – לנו ובכלל. 

דרכים להיעזר בשאלה הזו

1. פשוט במהלך היום לשאול אותה את עצמנו

2. לכוון תזכורות בנייד שיזכירו לנו לשאול את עצמנו

3. בכל פעם שאנחנו לא מצליחים במשהו – לשאול את עצמנו

4. בכל פעם שאנחנו נכנסים לרשתות החברתיות, לתיבת הדוא”ל, ל-YNET, וכדומה. 

ועוד משהו קטן וחשוב לסיום

לפעמים הדבר הכי נכון לאפקטיביות ולפרודוקטיביות הוא דווקא לנוח, להירגע, אולי לעצום עיניים. כי אם התשובה לשאלה שלמעלה היא לעשות איזה משימה חשובה ודחופה וקשה, אבל פשוט אין לנו אנרגיה או כוחות נפשיים לכך, אפשר גם לשאול את עצמנו: מה נכון לנו לעשות לפני שנעשה את אותה משימה, כדי שנצליח לעשות אותה היטב.

להיות קשובים לעצמנו ולמה שאנחנו צריכים – זה המפתח לאפקטיביות, פרודוקטיביות ובכלל חיים טובים.

יש לך שאלה למגזין הבא?

אפשר לכתוב לי למטה ואענה כמיטב יכולתי

אפשר לעזור עוד?

אני מזמין אותך לכתוב לי, לשאול ולהתעניין, ואחזור אליך בהקדם האפשרי. 

לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למטה

אל תפספסו את הוידאו והמאמרים החדשים:

הירשמו למגזין שלנו

וקבלו עוד הרבה ידע על שילוב של בריאות וחיים טובים
מגזין להיות במיטבי מאת רואי הניג

מתוך הספר "בעקבות התשוקה לאוכל"

חלק א', פרק 4. אין מאכל לא-בריא, יש אכילה לא-בריאה

מישל היתה אשה בת 56, אשר עלתה לארץ מהולנד לפני כחמש-עשרה שנים. אני הייתי המטפל בתזונה-טבעית השני שהיא באה אליו בחודשיים האחרונים. אל הראשון הלכה כיוון שרצתה לאכול בריא יותר על מנת לטפל בבעיות פיזיולוגיות שונות שהיו לה. בפגישתם הראשונה, הנחה אותה המטפל לשנות כמעט כליל את הרגלי אכילתה, והיא עשתה כדבריו, אך לא הרגישה כל שיפור במצבה – אם כבר, בעיות מסוימות הוחרפו.

“חוץ מזה”, סיפרה מישל, “אני מרגישה חסרת שקט במשך רוב היום, ואני חושבת שאני גם אוכלת יותר מדי”. שאלתי אותה מהו השינוי התזונתי שעשתה אשר הכי מטריד אותה. מבלי לחשוב הרבה היא אמרה: “ארוחת בוקר. כל חיי כמבוגרת אכלתי שתי פרוסות לחם עם מעט חמאה, ומספר ירקות בצד. אבל הוא [המטפל הראשון] אמר לי שחמאה זה לא בריא בשבילי, ושעלי להחליף אותה בגבינה רזה, טחינה או אבוקדו. אני לא אוהבת טחינה ואבוקדו, אז אני אוכלת עם גבינה. זה לא ממש טעים לי ובכל זאת אני אוכלת עם זה את הלחם – לפעמים 3 פרוסות. אחר כך אני לרוב מרגישה לא נעים בבטן, אז אני אוכלת עוד פרוסה עם דבש. גם אז זה לא מרגיש ממש טוב”.

הסברתי למישל, שהשומן הרווי שבחמאה אכן אינו בריא לגוף כאשר אוכלים ממנו יותר מדי, אך אם אוכלים ממנו ומהחמאה במידה, אין הוא מזיק. בנוסף לכך, נראה היה שמעט החמאה שאכלה, אפשרה לה לאכול ארוחת בוקר מאוזנת, בסך הכל. ללא החמאה, הפכה ארוחת הבוקר שלה לבריאה ומאוזנת פחות. איני ממליץ בדרך כלל על אכילת חמאה, אולם עבור אנשים שונים, בהקשרים שונים ובמידה –  איני חושב שהיא לא-בריאה.

 

תורות התזונה מנסות, בדרך כלל, להגדיר מאכלים כבריאים או כלא-בריאים. מבחינה מעשית בלתי אפשרי להימנע מכך, משום שהמלצות ברורות ומפורטות לגבי מה כדאי או לא כדאי לאכול, הינן חיוניות כדי לקבל מושג כלשהו לגבי תזונה בריאה. לדוגמה, נקניק עשוי בדרך כלל מבשר לא איכותי (שיירים מתעשיית הבשר), ומכיל רמה גבוהה של שומן רווי, כולסטרול, וכמויות גדולות של חומרי שימור ושאר תוספים מלאכותיים. על פי מחקרים, ידוע שמרכיבים אלה מזיקים לגוף, לכן ניתן להסיק שאכילת נקניק מזיקה לבריאות. עם זאת, קביעות והגדרות המבוססות על ערכים תזונתיים בלבד, הינן מוגבלות וחלקיות.

 

השפעת מזון על הבריאות מורכבת מהיבטים פיזיולוגיים, מנטאליים וסנטימנטליים. הגוף, הרגשות, המחשבות ומצב הרוח משתנים ללא הרף, ולכן השפעת המאכל משתנה גם היא. השפעת אוכל מסוים על הבריאות תלויה בנסיבות אישיות וסביבתיות. אותו “נקניק מזיק לבריאות”, יציל את חייו של אדם שגווע ברעב. אדם אחר אוכל את הנקניק הזה מילדות ואוהב את טעמו; ברגע של סערה רגשית על סף התקף לב, הוא עשוי להרגיש צורך לאכול את הנקניק, ולהירגע כתוצאה מכך. למרות שאין זה פתרון לטווח ארוך, וכדאי יהיה לאותו אדם לנקוט בצעדים שונים לטובת ליבו (לאכול בריא, לעשות פעילות גופנית, להפחית מתחים בחיים וכדומה), במצב כזה מונעת אכילת הנקניק משבר בריאותי חמור. אותו נקניק, המכיל חומרים מזיקים לבריאות מבחינה אובייקטיבית, עשוי בנסיבות מסוימות ובכמות מסוימת לתמוך בבריאות הכללית של האדם האוכל אותו.

 

כיוון שהשפעת המזון על הבריאות אינה נובעת רק מערכי התזונה של המזון, אלא תלוית הֶקשֵר למצבו של האדם, כדאי להחליף את השאלה – “האם מאכל מסוים בריא או לא-בריא?” בשאלה – “האם פעולת האכילה של מאכל מסוים ברגע נתון, מקדמת אותי לבריאות או מרחיקה אותי ממנה?”

 

התשובה לשאלה זו תהיה בהתאם להשפעתה הכוללת וההקשר של פעולת האכילה, ועל כך יורחב בהמשך. אין צורך לבחון זאת לגבי כל אכילה או תשוקה שמתעוררת, אלא רק כאשר נראה שיתכן שהאכילה תהיה לא-בריאה, ויש רצון לעשות משהו לגבי זה. לשם כך, תחילה יש להבין באופן כללי כיצד לזהות אכילה שאינה בריאה לגוף, ואם נראה שאכילה מסוימת הינה אכן כזו, הדבר מצביע על האפשרות שהיא נובעת, כנראה, מגורמים נפשיים. זה יהווה סימן שכדאי לנסות לחקור מה  גרם לה, להבין את השפעתה הכוללת, וכך להחליט אם לאכול או להימנע מכך.

הספר בעקבות התשוקה לאוכל
עוד צעד קטן להשלים... 85%

יופי – כמעט שם!

להורדת הדפים למילוי “תסריט אני בהצלחתי”, יש למלא פרטייך למטה:

להתגבר על חרדת בחינות ולהצליח בפסיכומטרי

הי! מלאו פרטיכם ואצור קשר בקרוב:

רואי הניג - אודות