סיפור מהחיים על אכילה רגשית
ממש לפני שעה, אספתי את הבן שלי מבית הספר שלו, ואיך שהגעתי ראיתי אותו רץ אלי בשמחה עם 2 פרוסות עוגה מפתה.
ואז קרה אחד המצבים בהם אני מלמד אותו איך לאכול במידה. אני, כמו שאתם יודעים, לא בעד גישת ההתנזרות, כי מצאתי שהיא לא עובדת לאורך זמן. במקום זה, אני מדריך איך לאכול במידה מכל דבר, כולל העוגות והממתקים, ואת זה אני עושה גם עם הילדים שלי.
אחת הסיבות לכך היא שגם ככה אני לא יכול לשלוט בהם כשאני לא לידם (וגם כשאני לידם חחח…), אז אני מעדיף שכשהם איתי ללמד אותם לאכול במידה, ואז הם יכולים לקחת את זה איתם בכל אשר ילכו.
טעים או לא טעים?
אז חזרה לבן שלי – הוא רץ אלי עם 2 פרוסות עוגה, ואני שמחתי, כי אני מאוד אוהב עוגות טעימות. אבל כבר בביס הראשון הרגשתי שהעוגה הזו לא ממש טעימה. טוב – היא היתה בסדר, אבל מבחינתי אם משהו לא בריא, ולא ממש טעים, אז פשוט לא שווה לאכול ממנו – לא הרבה, ולא קצת.
אמרתי לבני: “העוגה הזו לא טעימה לי, אני לא אוכל מתכוון לסיים אותה”.
עכשיו, הנה משהו חשוב – לא אמרתי לבן שלי שגם לו לא כדאי לסיים את העוגה. זה משהו שהוא צריך להרגיש בעצמו, אחרת זו סתם שטיפת מוח שלי, וזה לא מה שיגדל ילד שיודע לזהות מה באמת טוב בשבילו. לכן פשוט אמרתי לו: “אתה יכול לקבל את העוגה שלי, אבל אם גם לך זה לא טעים, אתה לא חייב לסיים”.
הבן שלי חשב רגע, ונתן לי את העוגה שלו, ואמר: “גם אני לא רוצה, אבא”.
העיקר זה ללמוד
מבחינתי זו סיטואציה מאוד מוצלחת של לימוד, כי אני יודע שהוא מפנים את זה ומיישם בעצמו. לפעמים גם קורה שאני אוכל עד הסוף, והוא או אחותו הקטנה מחליטים שלא מתאים להם לסיים, ואני מודה שאני מאוד גאה בהם בגלל זה.
אנחנו לא חייבים להיות מושלמים ולהוות דוגמה כל הזמן – מה שחשוב זה לתת דוגמאות שמלמדות, ולהסביר איך ללמוד מהמצבים האלה, בלי להשתמש ברגשות אשם, אלא לכוון את ילדינו ו/או את עצמנו לזיהוי ההרגשה – האם זה בכלל טעים, ואם כן – כמה זה מספיק.
איך כמעט נפלתי…
עוד משהו קטן שרציתי לספר על מה שקרה, יכול להישמע קצת מטופש – כשהחלטתי שלא מתאים לי לסיים את העוגה, היה משהו דבילי למדי שכמעט גרם לי לאכול הכל – שלא היה שום פח אשפה בסביבה. מה אני אעשה עם מה שנשאר מהעוגה… יותר פשוט כבר לדחוף לפה, לא?
ובכל זאת חשבתי זה מיותר – עדיף לשמור את התיאבון לארוחת הצהריים. אז שמתי את שתי העוגות בארגז האופנוע שלי, ולאחר שהגענו הביתה, זרקתי אותן לפח.
למרות שהסיבה הזו נראית טיפשית – להכניס משהו מיותר כזה סתם לגוף, בהחלט היו פעמים שעשיתי את זה… אבל כולנו לומדים.
לסיכום – המסר הוא…
אם משהו לא בריא ו/או משמין, וגם לא טעים מספיק כדי להיות שווה את זה – נסו לזהות את זה בהקדם, ולא להמשיך לאכול.
אילו סיבות שאינן ממש טובות, גורמות לך לאכול?
מוזמנים לכתוב בתגובות למטה.
מחוייב להצלחה שלך,
רואי
פוסטים רלבנטיים לנושא זה
התחברתם למה שכתוב בפוסט?
שתפו אותו עם קרובים וחברים באמצעות כפתורי השיתוף בצד,
תודה 🙂
תגובה אחת