לילי (שם בדוי) כתבה מייל מרגש בעקבות פודקאסט 013# של התוכנית “לאכול נכון מתוך איזון פנימי”, בו נתתי 3 דרכים כיצד לאזן אכילה רגשית דרך נתינת אהבה לגוף שלנו.
החלטתי (באישורה כמובן) לשתף אתכם בחלק מההתכתבות, כי לדעתי יש בה משהו חשוב ועקרוני:
—–
היי רואי,
הקשבתי לפודקאסט שלך… מעניין מאוד..
אבל אתה יודע שלאדם שעבר טראומה, התעללות מינית, אונס, שלושת הדרכים האלה מאוד קשות, בטח עניין של הליטוף..
תודה רבה על הכל
לילי
——
הי לילי,
תודה על מה שכתבת.
אולי זה יושב על דברים לא קלים…
לדעתי הדרך שלנו להצלחה –
באכילה נכונה יותר ובכלל,
היא בגישה אמיצה ופרו-אקטיבית
של ריפוי עצמי.
אם נרצה שחיינו ישתפרו,
עלינו לזהות מה עומד בדרכינו,
ולמצוא איך להביא אותם ואת עצמנו לידי ריפוי ככל יכולתנו,
ולפעמים גם בעזרת טיפול חיצוני.
אם יש קושי ללטף את עצמך בגלל טראומה בעבר,
יש שתי אפשרויות:
או להימנע מזה (ומאוד דברים חשובים ביותר כמו הקשר לגוף שלנו,
להנאה חושית ולחיבור עם עצמנו, השפעות על זוגיות ועוד).
או לגלות איך אנחנו מתמודדים ומרפאים,
וכך פותחים את עצמנו לדברים הכל כך חשובים שהיו חסומים.
אני מציע לבחור באפשרות השניה,
מתוך החלטה שלא לחיות בפחד אלא באומץ
רואי
—–
רואי,
תודה על תשובתך המורחבת,
ברור שבוחרת באפשרות השנייה!!!
אבל הדרך ליישם אותה מאוד קשה!!!
שבוע נפלא
לילי
——
הי לילי,
שמח שזו בחירתך.
קשה זה בסדר, כל עוד זה קושי שנכון ומועיל לעמוד בו.
ועכשיו השאלה היא איך מתקדמים.
אגב, חשבתי אולי לכתוב משהו על התכתובת שלנו.
זה בסדר אם אעשה זאת (כמובן ללא פרטים מזהים)?
רואי
—–
היי רואי,
קשה זה בלשון המעטה..
ומשתדלים מאוד להתקדם בנושא..
לא יודעת תמיד איך…
אתה יכול לכתוב על ההתכתבות שלנו בשמחה…
אם יש כאלה ואפילו אחד שיפיק מזה תועלת וזה יעזור לו דיינו.
לילי
——
הי לילי,
ברור ברור שזה קשה מאוד.
אם תרצי, אני חושב שאוכל לסייע לך בעניין.
רואי
————————————–
עד כאן ההתכתבות ביני לבין לילי
————————————–
המשכנו להתכתב, אבל זה בינינו.
מה שחשוב בעיני זו תשובתה של לילי,
שהיא בוחרת לחיות באומץ ולא בפחד.
זו הדרך להתקדם בחיים ולקדם את
עצמנו לחיים טובים יותר.
אחרי יותר מ-12 שנים של טיפול וליווי של אנשים,
אני יכול להגיד שכמעט לכל אחד ואחת יש “תיק”,
או אם תרצו לקרוא לזה קשיים ומכשולים פנימיים,
שעומדים בדרכם לחיים טובים יותר.
השאלה היא אם נמשיך להיות קורבנות של זה,
או שנהיה “בעלי הבית” של מה שקורה בתוכנו,
ונעשה מה שצריך כדי לחיות טוב יותר.
והזמן לעשות זאת הוא כמעט תמיד עכשיו.
בסופו של דבר, אלה החיים שלנו,
ואנחנו נישא בתוצאות של איך שנחייה אותם –
רק אנחנו.
אל לנו לראות את זה כחובה ומעמסה –
בואו נראה את זה כזכות נהדרת,
ונבחר שוב ושוב לחיות את חיינו באומץ,
בהתחדשות תמידית ובשמחה.
רואי
——-